דבר העורך, רמי שיר:
לערוך ספר שנכתב על ידי אוטיסטים זו משימה מורכבת. עבורי, כאב לבת על הרצף, זו גם משימה חשובה בהיבט האישי.
לפני כמה שנים הגיע לידי ספר שכתבה בחורה על הרצף. זה היה ספר ילדים. כאיש מקצוע נטלתי את הספר, פירקתי אותו לגורמים כמעט כמו שמפרקים פאזל והרכבתי אותו מחדש. בהרכבה הזו התקבלה תמונה מעט שונה, כאילו כמה מהחלקים התאימו במקום בתבנית של הפאזל אבל לא התאימו לתמונה.
אימה של נערה התקרבה אליי, לחוצה ונסערת ואמרה, "לא! לא! אסור לשנות אפילו מילה אחת!"
"מה אסור לשנות?" התפלאתי, "הרי זו עבודת העריכה."
"אסור", היא אמרה באופן נחרץ, "אתה לא מבין מה זה עשה לה!"
לאחר שקיבלתי לידי את הספר של לי, נפגשתי איתה, עם אביה יורי ועם הצוות החם והמקצועי מלווה אותה.
זו לא הייתה עוד פגישת עבודה רגילה. ישבנו סביב השולחן העגול, לי ישבה מולי ולצידה שתי המשלבות שלה, שאין מילים שיתארו כהלכה את מעשיהן הקסומים. כבר בדקות הראשונות נפעמתי מהקשר המיוחד שנוצר בין לי ובין המשלבות שלה. קשר שלמעשה הפך לערוץ התקשורת של לי עם העולם וכמובן איתי.כמו מהופנט עקבתי אחרי תנועות הידיים של לי, כאשר היא כתבה את דבריה בהתרגשות על גבי דפים. גל, המשלבת, שמרה על קור רוח ותמללה את לי. זה היה אחד הרגעים המרגשים בחיי, ורק עבורו היה שווה להגיע לאותה "פגישת עבודה".
אחרי שהצלחתי לארגן את המחשבות שלי, הסברתי על מהלך עבודת העריכה. אני לא מבצע הגהות, אני לא בודק פסיקים ונקודות. אני עורך; עוזר לבחור אילו קטעים לפרסם וגם אילו לא. לעיתים אני עוזר לשנות את המבנה הפנימי של כל מאמר, לקבוע את סדר המאמרים ועוד. הספר הזה מורכב משערים. כל שער הוא כניסה ייחודית ומרתקת לעולמם הפנימי של האוטיסטים בכלל ושל לי בפרט. בכל שער כזה תמונות קטנות וגדולות של דפוסי חשיבה שונים, דרכים מיוחדות לבטא מחשבות ורגשות ונקודות מבט שפחות מוכרות לנו, האנשים ה"רגילים".
כאשר תפתחו את הספר, תרגישו שאתם פותחים שער עץ גדול וכבד, שער אל עולם קסום ועשיר.
אני מזמין אתכם למסע מרגש ועדין, כמו תיירים בעיר זרה , המסתכלים סביב ונפעמים. בסוף המסע תרגישו שחוויתם מעט מאותו עולם מורכב. למעשה זה אינו עולם אחר, אלא אותו העולם, שיש בו מקום לכולם.
לי פרסמה תשעים מאמרים באתר "וואלה", לא כולם נמצאים בספר, אבל תוכלו למצוא אותם ברשת.
ברוב הספרים נהוג לאחל "קריאה מהנה". בספר הזה, הקריאה אומנם מהנה, אבל בעיקר פוקחת עיניים.
